טרבלסי נ' לשכת הוצל"פ צפת ואח'

נתבעים 1 . לשכת הוצל"פ צפת 2 . בנק הפועלים צפת (ניתן פסק-דין)

פסק דין

(כנגד הנתבעת מס' 1)

עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבעת 1, לשכת ההוצאה לפועל בצפת (להלן: "לשכת ההוצל"פ"), לסלק התביעה נגדה על הסף.

רקע:

1.ביום 19.1.11 ניתן על ידי פסק דין חלקי לפיו סולקה התביעה כנגד הנתבע מס' 2 על הסף, מפאת חוסר עילה. בפסק הדין ציינתי, כי גם לשכת ההוצל"פ טענה בכתב הגנתה, כי דין התביעה נגדה להידחות, אך מאחר ולא הוגשה על ידה בקשה נפרדת מצאתי לנכון לאפשר למשיב להגיש תגובה לטענות המקדמיות שהועלו על ידה בכתב ההגנה, בטרם מתן החלטה לגוף הבקשה.

2.עניינה של התביעה העיקרית בבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט שהגיש המשיב כנגד לשכת ההוצל"פ וכנגד בנק הפועלים. לגבי השתלשלות ההליכים בין הצדדים שהובילה להגשת התביעה אני מפנה לפסק הדין החלקי מיום 19.1.11.

טענות הצדדים:

3.המשיב טוען בתגובתו, כי התיק דנן מתייחס לפסק דין שבוטל, וכי עד עצם היום הוא משלם כל חודש 2000 ₪ במסגרת תיק ההוצל"פ. לטענתו, יש לעצור את הליכי ההוצל"פ עד שיתבררו ההליכים העיקריים. עוד לטענתו החלטת כבוד השופט דבור הינה החלטת הבהרה ואינה מהווה סיום ההליך.

4.לשכת ההוצל"פ חוזרת בתשובתה לתגובה על טענותיה המקדמיות, כפי שהועלו בכתב הגנתה, לפיהן דין התביעה נגדה לסילוק על הסף, מפאת חוסר עילה ומפאת חסינות. באשר לטענת היעדר עילה טוענת לשכת ההוצל"פ, כי לא ניתנה כל הוראה מפורשת על סגירת תיק ההוצאה לפועל, ומשכך התביעה נעדרת עילה ואינה מבוססת כלל. לטענת לשכת ההוצל"פ, אין היא אלא זרוע ביצועית הממלאת אחר הוראות הגורמים השיפוטיים שבמערכת, דהיינו החלטות יו"ר הוצל"פ והחלטות רשמי ההוצאה לפועל.

5.לגופו של ענין, טוענת לשכת ההוצל"פ, כי המשיב לא נפגע מעצם ביצוע החלטות שיפוטיות כלשהן, וככל שהטענות מופנות כלפי המדינה, הרי שהן מופנות במישור עצם קבלת ההחלטות השיפוטיות, החלטות החוסות תחת חסינות.

סעיף 73 לחוק ההוצל"פ, שכותרתו "חסינות" קובע כדלקמן:

"מבלי לגרוע מהוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא תוגש נגד ראש ההוצאה לפועל תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו".

לטענת לשכת ההוצל"פ, בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, לא ניתן להגיש תביעה אישית כנגד כבוד ראש ההוצאה לפועל, לאור הוראת החסינות הקבועה בסעיף 73א לחוק ההוצל"פ, וכן לא ניתן להגיש תביעה נגד המדינה.

6.עוד לטענתה, נקודת המוצא היא שהחסינות האישית העומדת לשופט, גוף שיפוטי או ראש ההוצאה לפועל, עומדת גם למדינה, בין אם היא נתבעת באחריות שילוחית ובין אם באחריות ישירה, ולא ניתן לתבוע ו/או להטיל אחריות על המדינה מקום שחלה אותה חסינות. בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, אף אם תוכחנה במלואן, אין משום רשלנות כלשהי מצד ראש ההוצל"פ, לא כל שכן, רשלנות "קיצונית" או "בוטה".

דיון והכרעה:

7.בפסק הדין החלקי, מיום 19.1.2011 קבעתי, כי לא מצאתי באף אחד מפסקי הדין וההחלטה של בית המשפט המחוזי, שלטענת המשיב הופרו, כל הוראה מפורשת הקובעת, כי יש לסגור את תיק ההוצל"פ הפתוח כנגדו, ואף לא הוראה לעכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ. יתרה מזו, קדמו לתביעה דנן בקשות של התובע ללשכת ההוצל"פ לסגירת התיק, שנדחו. בהמשך הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי לסגירת תיק ההוצל"פ (בש"א 884/09), אשר נדחתה על ידי כבוד השופט כהן. בקשות דומות שהוגשו על ידי התובע לכבוד השופט דבור, אף הן נדחו.

8.יתרה מזו, קבעתי בפסק הדין החלקי, כי ביום 5.7.09 ניתנה החלטה סופית של כבוד השופט דבור לעניין המחלוקת הפרשנית שהוצגה בפסק הדין של כבוד השופט כהן. על פי החלטת כבוד השופט דבור, הסכום אשר סוכם על תשלומו במסגרת הסכם הפשרה ישולם ב- 60 תשלומים בשיעורים שווים החל מיום 2.8.09. החלטה זו למעשה מסיימת את המחלוקת בין הצדדים.

אילו סבור המשיב, כי החלטה זו אינה נכונה, יכול היה להגיש עליה ערעור, ולא לפנות בדרך של הגשת בקשת ביזיון, שכן הליך זה הינו הליך שיורי, ואין להיזקק לו שעה שקיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית.

9.אשר על כן, מאחר והמדובר בעילת תביעה על פי פקודת ביזיון בית המשפט, ומשקבעתי כי לא הופרה כל החלטה ו/או פס"ד, אין לומר, כי קיימת עילה על פי פקודת הביזיון גם ביחס לנתבעת 1, לשכת ההוצאה לפועל.

10.משקבעתי, כי לא מתקיימת עילת תביעה כנגד לשכת ההוצל"פ, אין אני נדרש לטענת החסינות. אלא שגם טענות הנתבעת לענין החסינות מקובלות עליי, והייתי דוחה את התביעה גם מטעמי חסינות.